הסיכום של יעל
|
השנה שלי מתחלקת לשניים. החלק שבו הייתי בשוויץ ובו עשיתי המון דברים מאד מאד כיפיים (רחצה בנהרות, סקי, החלקה במזחלת, טיולים, מסיבות ועוד...) אבל - ראיתי מאד מעט סרטים. ולעומת זאת, היתה את החזרה לארץ, שהיתה מלווה בתענוגות מפוקפקים כמו ביקור אצל רופאים, בדיקות רפואיות לא מהנות, ובילוי בבתי חולים, אבל הומתקה על ידי צפייה מוגברת בסרטים... אגב, שלומי כרגע, לכל המודאגים, ממש טוב! והעתיד נראה אופטימי. אחד הסרטים שהצפייה בו התאפשרה לי רק בזכות חזרתי לארץ היה "המסע המופלא" – או "המסע המופלא של צ'יהירו". למי שלא זוכר הכוונה היא לסרט יפני של הבמאי מיזיאקי ("הנסיכה מונונוקי"). בשוויץ האפשרות שלי או היתה לראות את הסרט בדיבוב לגרמנית, או בתרגום לגרמנית. שתי אפשרויות שלא היו עוזרות לי הרבה. המסע המופלא – צבעוני ומופרע, אוסציאטיבי, ביזארי אבל מאד אנושי, הוא סרט מומלץ. אבל צריך קיבה חזקה בשבילו. מבחינתי הסרט הזה היה חוויה מופלאה, שאלמלא הייתי חוזרת לארץ היתה נמנעת ממני... אגב, גם את "הכוכבים של שלומי" הייתי מפספסת שם בשוויץ, וזה סרט מקסים. אהבתי גם את: "קיל ביל", "דוגוויל", "כנפיים שבורות" המרגש שראיתי במטוס חזרה לארץ (ובכיתי כל הדרך עד למסלול המזוודות בערך). שכחתי משהו? בטח! איך אפשר בלי להזכיר את "שר הטבעות". הטרילוגיה הקולנועית הסתיימה השנה, והצפייה במרתון של שלושת הסרטים סיפקה לי פרספקטיבה טובה עליהם. הראשון – מצויין! השני – פלופ לא קטן... והשלישי – נפלא גם. ובגדול – חוויה ויזואלית קולנועית מהממת וסיפור חזק ביותר, שאלמלא היה מגיע לקולנוע מן הסתם לעולם לא הייתי מגיעה גם אל הספרים, שהינם בעיני מומלצים מאד. אך יחד עם טרילוגיה מרשימה אחת שהסתיימה, הגיעה גם טרילוגייה אחרת לסיומה. בקול ענות חלושה, ללא פרסים מן האקדמיה, וללא שבחים של המבקרים, ואפילו ללא אהדת הקהל, קיבלנו תוך כמה חודשים שני סרטים מטריקס. האחד יותר גרוע מן השני. או ליתר דיוק – השלישי יותר גרוע מן השני, והשני פחות טוב מן הראשון. זוהי בהחלט אכזבת השנה שלי שנפרשה על פני שני סרטים. ממקוריות ורעננות לקלישאיות מנופחת ומשעממת. לא חבל? חבל! אבל כל שנה צופנת בחובה כל כך הרבה הפתעות שאין טעם להתאבל על העבר. אני מאחלת לכולכם שנה קולנועית מהנה. וחג פורים שמח! |