יעל מבקרת בקולנוע

[sami balagun]

ראיתי תסרט בפסטיבל ירושלים והאמת אני די מאוכזב! האשמה העיקרית לדעתי נתפסת ע"י התסריט החלש ואני אישית לא קראתי את "מלחמת העולות" אבל אני די בטוח שהוא היה שונה.
מן הסתם ויזואלית הסרט מרשים והכל אבל זה לא כל כך תופס ומשתעממים די מהר מהעניין הזה. זה לא סרט מותח כמו דוח מיוחד ואם חשבתם שהסוף של הסרט ה הוא מוצא פתרונות קלים אז אתם פשוט תתפוצצו מצחוק בסוף של הסרט הזה.
השחקנים היו בסדר אבל אף אחד לא נתן הופעה מרשימה ודקוטה פינינג הצליחה לעצבן בלא מעט סצינות.
קיצור לא סרט מומלץ.
_________________
בלגאן

[yevgeniy_11]

אני מאד אהבתי את הסרט עד שהגיע הסוף. עד אז הסרט היה בהחלט מהנה ומעניין אבל הסוף משאיר טעם רע.

[אורח]

sami balagun, למה בדיוק ציפית כשבאת לסרט הזה?
אתה שוכח שמדובר בסרט\ספר שהיה ה"אבא" לכל סרטי "החייזרים הרעים יהרגו את כולנו"?
אז נכון הסיפור באופן כללי צפוי (they come , they eat, they die...), אבל אני חייבת להודות שאהבתי כל רגע עד לשתי הדקות האחרונות.
כששאלתי חברים שהצליחו לראות את הסרט בבכורה איך הוא היה, העיניים שלהם הזדגגו והם התחילו למלמל על הפאניקה והמחסור באוויר בזמן הסרט.
צחקתי על הפחדנות שלהם ויצאתי בעוז לבדוק בעצמי את הסרט.
אני חייבת לציין שלמרות שנותי הרבות כפריקית של קולנוע, גם אני מצאתי את עצמי יושבת על קצה הכיסא, מזכירה לעצמי מדי פעם לנשום וחוזרת הביתה כשכל ציפורני מכורסמות.
ברור לי שביקורות רבות עוד ישפכו על הסרט הזה, ושני הצדים הרגילים יתפסו את מקומם: מצד אחד נלהבי הקולנוע ה"איכותי" שבעינם שפילברג מעולם לא יצר דבר שאינו "הוליווד במייטבו" (וזו לא מחמאה בעינם כמובן...) ומן הצד השני אלו שצופים בכל סרט אקשן\קומיקס\מדע בדיוני ומוכנים להכריז עליו כיצירת המופת של הדור עוד לפני שצפו בסצינה אחת מתוכו.
מבחינתי הסרט עשוי למופת!
הסרט מודע לזאנר של עצמו ואינו מנסה להעמיד פנים שהוא משהו אחר, הוא סרט אקשן חד וחלק. הסצינות מדהימות והתפאורה, המוזיקה והאפקטים המיוחדים עושים כולם את עבודתם כמו שרק שפילברג יכול.
ונכון שרק זה היה מספיק בשביל לגרום לחווית סרט מהנה, אבל מה שבאמת תופס אותך בסרט זה הם לא האפקטים, אלא הרגשת האבדון המיוצגת על ידי משפחה לא מתפקדת אחת שמראה לכולנו שגם אנחנו נעשה הכל בכדי לשרוד.
בניגוד לציפיות, מצאתי שהמשחק היה משובח. הסרט מצליח להוציא את אחת הדמויות המצלחות יותר שטום קרוז (אליו יש לי חיבה מעטה מאוד...) שיחק בחייו... האב שלא יודע להיות אבא, המבוגר שמחונך על ידי ילדתו ואשר בסופו של דבר יפסיק לברוח למענה.
ודקוטה פנינג שלמדתי להעריך את כישורי המשחק שלה ב taken מראה כי כפי הנראה עוד נשמע ממנה הרבה.

אם הייתי רואה את הסרט ויוצאת מהאולם שתי דקות לפני הסוף, בוודאי לא הייתי כותבת זאת
אבל הסרט הוא בסופו של דבר כישלון.
איך, איך עשית לנו זאת שפילברג? איך לקחת סרט מתוקתק היטב, שכל סצינה בו אמרה משהו, שכל תמונה גרמה לך לכאב הזה בלב, הכאב שנובע מהשאלה המתמדת: איך הסוף יכול להיות טוב אחרי כל כך הרבה רע? איך לקחת לנו סרט כזה וסיימת אותו בשתי דקות?
האם באמת חשבת שתוכל לזלזל באינטליגנציה שלנו עד כדי כך או שנגמר לך התקציב האסטרנומי לקראת סוף הסרט?
אז נכון, הסוף מוכתב לך ע"י הספר שעל שמו נקרא הסרט, אבל אופן הצגת הסוף תלויה לגמרי בך.
לא, לא נזקקנו לסצינה סיום מרגשת, כזו שבה כל המשפחה המאושרת נפגשת וכולם מחייכים כהבטחה לעתיד טוב יותר. ולא, לא רצינו שתמעיט בערך הניצחון לכדי שתי שורות קריינות בסוף הסרט.
אם נאמנות לספר, אז תן לסוף את הכבוד המגיע לו וכתוב אחד שאינו מנסה לסגור את כל הקצוות ושמייפה את המלחמה שצפינו בה בזעזוע בשעתיים האחרונות.
אנו מדברים על סרט שהסוף שלו הוא הבדיחה הקוסמית הגדולה מכולם, טובה מדי בכדי להצניע בסוף הוליוודי.
עצה קצרה לפעם הבאה, אם אתה עומד מול סוף הסרט ואתה או התסריטאי שלך אינכם מוצאים דרך טובה יותר לסיים אותו מלבד בסצינת מפגש מרגשת, פשוט תחתוך את הסרט באותו רגע.
מבחינתי סצינת סיום אלטרנטיבית היתה לחתוך את הסרט כאשר טום קרוז מחזיק את בתו ועומד אל מול הבית של הורי אשתו לשעבר בבוסטון. אל תראה לנו את האשה, או את הבן, אל תספר לנו איל הכל נגמר. תנו לנו לדמיין, כי לפעמים (אבל רק לפעמים) הדימיון שלנו יותר טוב מכל מה שתוכל להציג עבורנו על המסך.

[yevgeniy_11]

הסוף אכן גרוע. בכל סרטי ספילברג יש בעתיות עם הסוף כי הוא או שמותח יותר מדי (תפוס אותי אם תוכל) או שמסיים מהר מדי (מלחמת העולמות) ולדעתי הוא עושה זאת בכוונה. זהו מעין דפוס חוזר בסרטיו.

חוץ מזה, מה היה הסוף של הספר והאם הסרט נאמן לספר? ובכלל מישהו יכול לתת המלצה על הספר?

[sami balagun]

חח יאמר לזכותו של שפילברג שהסרטים שלו תמיד מעירים את הפורום.
אני לא יודע למה הסרט לא תפס אותי באמת שלא, אולי זה בגלל ההקרנה בחוץ, אולי זה בגלל המחסור בסינק אולי הרבה דברים אבל דבר אחד בטוח בסרט הזה יש הרב ה סצינות ממש מגוחכות למשל....
משחק המחבואים הממש טיפשי שהתנהל פעמיים!! בבית של טים רובינס.
כאילו WTF ??? והמשפט הטיפשי "אני לא חושב שאנחנו מאותו הכפר" יכול להיות שאני קטנוני אבל הקטעים האלה פשוט משכו אותי מהסרט וזה לא שלא היו דברים מעצבנים לפני.
_________________
בלגאן

[שמר2]

אולי מפני שקראתי את הספר כבר מזמן ידעתי מה הולך להיות (והסרט אכן די דומה לספר), אבל נראה לי שכל המאוכזבים בהודעות הקודמות פספסו את הפואנטה:
הסטר הזה הוא לא אמור להיות סרט עלילתי שנהנים מהעלילה, מהיכולת של הגיבור לצאת עליון ולנצח עם טוויסטים מרשימים.
כל הסרט טום קרוז מנסה רק לשרוד, כשהוא בקושי בשליטה, כשהפאניקה וההלם כמעט תופסים אותו, ורק מנה לשרוד, בעוד הארועים הקטליזמטים האלו קוראים מסביבו. הפואנטה היא לחוות את נקודת המבט של הגיבור כשרואים את הסרט, לחוות מה זה ההרגשה להיות בנעליים שלו.
ואני אגיד לכם, כשיצאתי מהסרט הלב שלי דפק, ולקח לי זמן להתנתק מהמראות שהיו שם.
רני חושב ששני מילים באנגלית מתארים את ההרגשה הזו הכי טוב: Awe inspairing