יעל מבקרת בקולנוע

[yevgeniy_11]

נפתח בזה שהסרט "היסטוריה של אלימות" מבוסס על רומן גראפי בעל אותו שם (A History of Violence) שלי לא יצא לקרוא. הסרט בוים ע"י דייוויד קרוננברג ("הזבוב", "קראש", "אקזיסטנס") שעד כמה שאני יודע הגיע לסרט כבמאי שכיר ולא כיוזמה משלו (והיה מועמד לדקל הזהב בפסטיבל קאן על העבודה שלו בסרט הזה).
מה שלא יהיה, אני ציפיתי לסרט גם בגלל קרוננברג וגם בגלל צוות השחקנים החביב שלו: ויגו מורטנסן, מריה בלו, אד האריס וגם וויליאם הארט.

הסרט מספר על טום סטול (מורטנסן) העובד בדיינר המקומי בעיירה קטנה ונשוי באושר לאשתו אדי (בלו) ומגדל שני ילדים. יום אחד שני פושעים מתכוונים לשדוד את הדיינר של טום והעניינים יוצאים משליטה וטום מחסל את צמד השודדים. הוא הופך לגיבור העיירה, מה שמביא לפרסומו באמצעי התקשורת. יום אחד בא לעיירה פושע מהעיר הגדולה- קארל פוגארטי (האריס) הטוען שיש לו עסק לא סגור עם טום, או יותר נכון ג'ואי. אך טום טוען שהוא לא מכיר את האיש וששמו האמיתי זה טום ולא ג'ואי. אך כמובן שקארל לא מוותר.
השחקנים היו מעולים כולם ובשמחה הייתי מפרט על היופי שבדמויות אבל כל זה כרוך בספוילרים חמורים.
ובכלל זה סרט שקשה לדבר עליו בלי לחשוף פרטים שאמורים להפתיע כי כל העומק שבסרט (לפחות זה שאני מצאתי) נפתח רק כאשר הטיב האמיתי של כל דמות ודמות מתגלה לנו. הסרט גם מעלה שאלות מוסריות רבות, אבל שוב, אי אפשר להזכירן בלי להרוס את כל הסרט למי שלא ראה עדיין.
הפסקול הולחן ע"י האוורד שור שלא מאכזב גם הפעם.
גם הבימוי היה מעולה, אם כי אסור לשכוח שמדובר בקרוננברג אחרי הכל. זהו אולי בין הסרטים היותר שגרתיים שלו אבל כל המאפיינים הקבועים שלו לא פסחו מעל לסרט. אם אתם לא מחובבי אותם "מאפיינים קבועים" של קרוננברג לא נראה לי שהסרט יתאים לכם.
הצלם של הסרט- פיטר סושיצקי (שצילם הרבה מסרטיו של קרוננברג) גם כן עשה עבודה מעולה.
הסרט עצמו בכלל עמוק, מרגש,עשוי היטב (על כל פרטיו הטכניים) ומשוחק היטב. אם אתם ממעריצי קרוננברג הסרט מומלץ ואם לא אכפת לכם מסרט שגם מצד אחד מאד בוטה ומצד שני מאד עדין אז אני חושב ששווה לתת סיכוי לסרט. עד אז זה הסרט הכי טוב שיצא השנה.
מבחינתי מדובר בסרט מושלם.

ובאותה הזדמנות אני אנצל את המצב בכדי להזהיר אתכם מהסרט "דום". פשוט אל תלכו לזה. אין הרבה קשר למשחק המחשב שעליו הסרט מבוסס וגם הסרט משעמם. חוץ מסצינה אחת של 5 דקות בערך שצולמה מגוף ראשון שהיתה מצוינת. אם רק כל הסרט היה עשוי ככה.

אשמח לשמוע את דעתכם.

[Oren]

לא ראיתי את הסרט הזה (ועדיין לא החלטתי אם אלך אליו, למרות שהביקורת שלך "הוסיפה לו נקודות"). בעקבות ההודעה שלך, רציתי לבדוק עם עצמי, האם אני יודע מהם "מאפיינים קבועים" של קוננברג - מצד אחד באופן אינטואיטיבי, היתה לי הרגשה שאני מבין על מה אתה מדבר, מצד שני אני חושב שאני מסתמך על סרט-שניים, אז בעצם אין לי את הפרספקטיבה הנכונה.

הסתכלתי בדף של קרוננברג ב-IMDb וגיליתי שהפלמוגרפיה שלו הרבה יותר גדולה ממה שחשבתי, מה שרק מחזק את זה שראיתי מדגם מזערי מסרטיו (eXistenZ, The Fly ואולי גם Naked Lunch). אז בעקבות זאת, הייתי שמח אם תספר מהם ה"מאפיינים קבועים" שלו לדעתך.

[yevgeniy_11]

מה שאני קורא למאפיינים הקבועים של קרוננברג זה בעיקרון אלימות ומין. בנוסף בסרטים שלו שראיתי ("קראש", "אקזיסטנס", "הזבוב" ו"ספיידר") יש אווירה ביזארית ומטרידה (רובה כתוצאה מהשימוש שלו באלימות ובמין), שדווקא לא מופיעה ב"היסטוריה של אלימות".
מה שנשאר בסרט זה סצינות קשות של אלימות והתעסקות ספק עדינה- ספק בוטה במין אם כי דווקא האחרון לא תופס מקום מרכזי בסרט, שרובו דן באלימות בלי לדבר עליה כמעט (אחד מהדברים שאהבתי בסרט).

[sami balagun]

ראיתי את הסרט הערב וחווית הצפייה עדיין מאוד טרייה בראש שלי אבל אני חייב להגיד שאני התרשמתי מהסרט מאשר יבגני.
קודם כל העלילה הרבה פחות מתוחכמת ממה שזה נראה- דרמה פסיכולוגית מרתקת זה לא וגם אין ממש פיתולי עלילה בלתי צפויים עד אמצא הסרט הייתי משוכנע שיקרה משהו מאוד מפתיע ושהדבר הצפוי שיקרה לא יקרה- הוא קרה אבל דווקא שם הסרט קצת משנה כיוון ומתחיל לזרום בקצב הרבה יותר מהיר מאשר בהתחלה המתמשכת.
מה שלדעתי מוריד מהקרדיט של הסרט זה העובדה שהייתה נגיעה בהרבה נושאים כמו "עד כמה אתה באמת מכיר את בן זוגך" או "האם התנהגות עוברת בתורשה אבל הם כמעט ולא מתפתחיל ואחרי היציאה מהאולם קשה שלא לשאול את עצמך למה בכלל נגעו בהם מכתחילה?
גם ישנם הרבה סצינות שלא תורמות דבר לעלילה כמו סצינת הפתיחה
איך זה תרם לסרט הירי בילדה?? בשום צורה שהיא! זה שהם אלימים אפשר היה להבין בדיינר ואלה לא דמויות מרכזיות שדורשות התמקדות כזאת בהם.

מה שכן מאוד הרשים בסרט זה ההופעה של וויליאם הארט! פשוט תענוג לראות איך הוא בחר לשחק את הדמות שלו- תצוגת משחק משובחת ביותר. וגם אד האריס זכאי למחמאות.
_________________
בלגאן

[אורח]

היה חשוב להתמקד בסצינה הראשונה כדי להציג את הנושא המרכזי הכללי של הסרט- אלימות. בתור צופה הרגשתי שבאו לבחון את המושג הזה ומה הוא מבטא, על כל צדדיו. (לדוגמא, בסרט "התרסקות" גם באו לבחון נושא מרכזי כללי).
ישנם, למעט הסצינה הזו, מספר סצינות אלימות נוספות שלא קשורות לסיפור המרכזי כגון ההחטפה של הבן שלו (שבאה לבחון על הדרך גם את ה"קשר התורשתי"), והסצינות האלו נותנות לך עוד כיוונים בניתוח הנושא המרכזי ואחר כך איך הוא מתקשר לעלילה. בכל אופן, מה שהרשים אותי בסרט היא העובדה שבכל שלב בעלילה נפתח בפני הצופה עוד רובד בנוגע לסיפור החיים של הגיבור וכשזה מגיע לרובד האחרון (הסצינה עם וויליאם הארט) הקשר ההגיוני שהצופה עושה לחיים של הגיבור לפני ולחיים של הגיבור אחרי הוא מטריד ומקפיא, וכזו גם הסצינה המסיימת של הסרט.
בכל זאת, משחק טוב של ויגו מורטנסן ושל הילד, הרבה פחות של מריה בלו אבל אד האריס וויליאם הארט בתפקידים הקטנים מרימים את הסרט עוד דרגה אחת למעלה.

[יניב חקמן]

זה אני, שוב שכחתי להתחבר