אני חוששת שאני הולכת לעשות קצת מהכל (חוץ מלחכות עם כתיבת הביקורת עד לצאת הסרט השלישי, זה לא ישמח את אורן), אבל ראשית מספר מילים על העלילה - הסרט מתאר שני סיפורים: המשך המסע להשמדת הטבעת במורדור, ומלחמת אנשי רוהן עם סארומן וצבא האורקים שלו. גנדלף, ארגורן, לגולס וגימלי מסייעים לעם הרוהני בקרב כנגד סארומן, בעוד פרודו וסם פוגשים את היצור גולום בדרכם אל מורדור. למעשה יש גם סיפור שלישי בספר (מרי, פיפין ומפגשם עם אנשי העצים) אבל בסרט הסיפור הזה כל כך לא משמעותי שאני לא מחשיבה אותו לחלק מעלילת הסרט.
היתה לי תחושה שהסרט, "לא זורם" בצורה אחידה או לכיוון מטרה ברורה. מבחינתי השעה הראשונה של הסרט לחלוטין לא "עבדה". הכל נראה לי מקוטע, מפוזר וחסר "נשמה". אחר כך זה קצת השתפר והצלחתי להנות יותר. הסרט מקדיש פריימים רבים מדי כדי לספר לצופה דברים שהוא כבר הבין מזמן. זמן מסך מיותר ניתן להצגת הבעות פנים שמביעות אהבה או פחד, כאשר המסר כבר נקלט ועובד, נקלט ועובד, נקלט ועובד... קוראים לזה "יתירות" (מידע שניתן אך לא מספק שום חידוש), דוגמה לכך מצויה בהתאהבות של איווין בארגורן. סרט הינו איכותי יותר כאשר אין בו יתירות, משום שיתירות מעצבנת את הצופה הקשוב והופכת את הצפיה בסרט למייגעת! "שני הצריחים" מכיל יתירות בשפע בכל מה שנוגע לרגשות אך בכל זאת אינו מצליח להיות באמת מרגש. מצאתי את עצמי מתרגשת רק בחלק אחד קטנטן של הסרט - בשיחה בין לגולס (שהיה אגב, נפלא) לארגורן (שהיה גם הוא מצויין). למרות שיש בסרט הפוגות קומיות מוצלחות (גימלי, גימלי ושוב גימלי), שורה על הסרט תחושה רגשנית דביקה, שפוגמת בסצינות שיכולות להיות עוצמתיות. חבל!
וכעת נראה לי שהגיע הזמן גם לציין כמה דברים חיוביים על הסרט. ההפקה מקצועית וגרנדיוזית (במובן חיובי) והויזואליה של הסרט היתה ונותרה מרשימה ביותר. סצינות המלחמה אמנם עמוסות מעט, אך בהחלט מעבירות את התחושה של מלחמה של מעטים מול רבים. אהבתי איך ש"האנטים" (מין "עצי-אדם") נראו וגם גולום-סמיאגול היה בהחלט חביב (אולי מדי!) ואמין (פרופיל 21 - ומיד). למי שלא הרגיש שהחזון הויזואלי היה מרשים כמו בסרט הראשון, הייתי רוצה להזכיר שלסרט השני (פשוט בגלל שהוא שני) קשה יותר להפתיע ולהמם. זה לא אומר שהסרט פחות מוצלח מבחינה זאת, רק שרף הציפיות שלנו עלה. מבחינת משחק ודמויות: הדמויות של גימלי, לגולס וארגורן זכו לפיתוח נאה, וליותר זמן מסך, דבר שגרם לי הנאה. דבר אחר שאהבתי היה השילוב של טקסטים מקוריים מהספר, שנשמעו נהדר ותרמו לאוירה. זה בהחלט משהו שאהנה לשים לב אליו יותר בצפיות הבאות (כן, למרות הכל, אני צופה לעצמי עוד כמה צפיות, אפילו אם רק במסך הקטן).
את "אחוות הטבעת" ראיתי לפני שנה מבלי שידעתי דבר על עלילת הסיפור. הסרט היה בעיני מרתק מותח ומרגש. במלה אחת - התלהבתי! את "שני הצריחים" ראיתי לפני מספר שעות, ואחרי שקראתי את כל הטרילוגיה. הסרט היה בעיני לא מרתק, לא מותח, ולא מרגש. במלה אחת (ואחרת) - השתעממתי! אני מניחה שהעובדה שידעתי מה הולך להתרחש בסרט גרמה לי להיות פחות דרוכה ונרגשת, וזה בוודאי אחד הדברים שאחראיים לחוויות הצפייה השונות שהיו לי ב"אחוות הטבעת" וב"שני הצריחים". עם זאת, אני באמת מאמינה שסרט טוב הינו בעל יכולת להיות מרתק גם בצפייה חוזרת וגם כאשר מכירים את הסיפור!
לסיכום אזכיר, שציפיות גבוהות אינן יפות לבריאות, אם כי לדעתי, בלי קשר לציפיות שהיו לי (ואני מודה שהיו לי) - הסרט היה יכול להיות הרבה יותר מוצלח.
