סיפור חיי
נכתב ע"י יעל בתאריך 25/08/2005

"סיפור חיי" עוקב אחרי חייו של רפאל, סופר צללים, שלפרנסתו כותב ביוגרפיות של ידוענים ("סלבריטיז"). רפאל שנמצא בשנות השלושים המוקדמות לחייו (או שמא העשרים המאוחרות) לא מת על העבודה שלו, אבל הוא עושה אותה טוב, יותר טוב מלכתוב את הסיפורים של עצמו, ונח לו להישאר באלמוניותו חסרת השאיפות. מוריאל, חברתו של רפאל, לא מוותרת לו - היא לא מקבלת את זה שסופר מוכשר כמותו, מבזבז את זמנו בכתיבת סיפורי חייהם של אחרים, ומפצירה בו שיניח לה לקרוא את רומן הביכורים שכתב, אותו הוא מסתיר ממנה בתוקף. אותו רומן ביכורים סוחב אחריו סיפור של דחיות מצד מוציאים לאור, ומהווה נקודה רגישה אצל רפאל. מוריאל, היא אשה מרשימה, כנה וישירה, שאוהבת את רפאל מאד, אבל לרפאל יש בעיה אחת איתה: היא לא עונה לתיאור של אשת חלומותיו – בלונדינית קלאסית, סקסית ובטוחה בעצמה.

הדרמה בעלילת הסרט מתחילה כאשר רפאל מקבל עבודה לכתוב את סיפור חייו של כדורגלן צמרת, קפטן של קבוצה צרפתית. רפאל מתעב את הכדורגלן, שמייצג גבריות בטוחה ובוטה, והגילוי שחברתו של הקפטן היא לא אחרת מאשר הבחורה בה רפאל חשק במהלך לימודיו באוניברסיטה, רק מערערת עוד יותר את הדימוי של רפאל בעיני עצמו ומאפשרת לשלל מצבים קומיים ודרמטיים להתגשם בסרט.

ל"סיפור חיי" הלכתי עם לאורן. רציתי לראות את הסרט כי שמעתי (לא אחשוף את המקור לשמועה) שהוא די מוצלח, מה גם, שלא היה שום דבר אחר מעניין במיוחד בקולנועים. ז'אנר הסרט הוא קומדיה רומנטית, מעורב במה שאוכל רק לכנות "דרמת התבגרות". הסרט מציג את רפאל ואת חולשותיו בצורה קומית, ומערכות היחסים הרומנטיות בסרט הינן יותר מגוחכות ומצחיקות מאשר מרגשות או נוגעות. יש לרפאל גם שני חברים, שגם הם מצויים בשלבים שונים של התבגרות וחיפוש אחרי אהבה, ותורמים עוד כמה רגעים קומיים לסרט, עם כי מעבר לכך הדמויות שלהן פלקטיות וחסרות חשיבות.

למרות שהעלילה הינה בעלת פוטנציאל קומי-דרמטי, ולמרות שאני באופן כללי דווקא אוהבת קומדיות רומנטיות (הז'אנר המופלא הזה שצמחו ממנו בערך שניים וחצי סרטים טובים), לא נהניתי במיוחד מהסרט ויותר מכל דבר אחר הוא היה בעיני מיותר. כנראה שמחשבה כזאת (או אחרת) חלפה במוחם של שלושת הצופים שישבו מאחורינו, והם נטשו את האולם לאחר ההפסקה, מה שהותיר את אורן ואותי בהקרנה פרטית לחלוטין...

הסרט מנסה להציג סיפור התבגרות של גבר שלא מעז באמת להתמסר לאהבה ולקשר זוגי, או באמת להתמודד עם השאיפות והאמביציות שלו, ומעדיף לסגת אחורה לתוך עולם של ספרות צללים ופנטזיות על נשים לא מושגות. רפאל לא באמת שונה מאנשים רבים במציאות, או בקולנוע, כמו שראינו כבר ב"נאמנות גבוהה" או ב"דרכים צדדיות" - שני סרטים שדומים ל"סיפור חיי", אך למרבה המזל גם שונים. "נאמנות גבוהה" מציג דרמת התבגרות נפלאה, מרגשת ועמוקה, בלי לוותר על היותה מצחיקה, ואילו "דרכים צדדיות" עושה בערך אותו דבר אבל לדעתי רק "בכאילו", ובסופו של דבר מטייל על גבולות הפספוס והוולגריות. הליקוי החמור של "סיפור חיי" הוא שהוא עצמו נמצא במקום של הדמות הראשית שלו, רפאל, ואינו מצליח לגעת בצופה בשום דרך או לבטא משהו שיש בו עומק או אמירה מקורית על החיים. רפאל לא באמת משתנה, ואנחנו לא עוברים שום שינוי יחד איתו. הסרט לא תורם שום דבר להתבגרות שלנו, או להתקדמות שלנו כצופים - אז למה לראות אותו?

לזכות הסרט אציין שהמעברים בין סצינה אחת לזאת שבאה אחריה, היו לעיתים מפתיעים ומסיבה זאת הסרט לא מעיק או מכביד. בנוסף, יש בסרט קטעים מצחיקים, והדיאלוגים והמשחק בהחלט ברמה משביעת רצון (במיוחד אהבתי את השחקנית ששחקה את מוריאל, ואת דמותה של מוריאל), אבל התוצאה הסופית היא דלה מדי, ואינה מערבת את הצופה בשום רמה - לא אינטלקטואלית ולא רגשית.

כל אחד מחפש דברים אחרים כשהוא הולך לקולנוע, ואני בטוחה שיש צופים שכזה בידור קל ולא מחייב זה בדיוק מה שמהנה אותם בסוף יום עמוס, אבל בשבילי זה לא מספיק - ובכל מקרה עדיף לקחת את "נאמנות גבוהה" ב-DVD.